לאחר שהכניס את עצמו מבלי משים לשיחת הפופ ארט עם סדרת העירום האמריקאית הגדולה שלו, טום ווסלמן בילה את שארית הקריירה שלו בהסבר שהמוטיבציה שלו לא הייתה להתמקד יתר על המידה בנושא או ליצור פרשנות חברתית, אלא במקום זאת, לתת צורה למה שהגדיר אותו הכי יפה ומרגש. סדרת הפה המפורקת שלו מ-1965 קבעה שדימוי לא צריך להסתמך על אלמנטים זרים כדי לתקשר משמעות. אבל היו אלה הופעות ההמשך שלו עם הסדרה "מעשן" והפיתוי המפתה והפטיש שלה שהעלו את מעמדו בקרב סיבריטים אמיתיים בכל מקום. מלבד תפיסת העישון כמגניב ושיקי, ציור כמו Smoker #21 הוא חגיגה מושלמת של יכולותיו של וסלמן כצייר. ווסלמן, שהתפתה לעשן הגלי, הקפיד לתאר במדויק את תנועותיו המרושעות ולהתבונן בהפסקות הרגעיות שהגבירו את הערכתו לטבעו החושני. כמו כל יצירות האמנות המופלאות של וסלמן, ל-Smoker #21 יש נוכחות שולטת של מזבח. הוא הופק במשך שעות ארוכות בסטודיו המרשים שלו במנהטן בקופר סקוור, והתוצאה היא דינמיות לוהטת — מעוררת השראה, חושנית, מפתה, מלוטשת, עסיסית ואולי אפילו מרושעת — ציור שמתהדר בעליונותו הגרפית ובריאליזם העוצמתי שלו, המעוטר בכשרון הסקס אפיל הפטנטי שלו.