דמויות פופ: מל ראמוס וטום וסלמן

תערוכה וירטואלית זו בוחנת את הצומת של פופ ארט ואת הדמות האנושית. המופע הבלעדי המקוון הזה מושך מהאוסף הנרחב שלנו כדי להדגיש את מל ראמוס וטום וסלמן. כל אמן מביא תובנה חדשה לתפקיד הגוף בתוך תולדות האמנות ועל ידי חיבור יצירות האמנות שלהם, אנו יכולים להעריך את הגישה הייחודית שלהם. תערוכה זו מבקשת מאיתנו לשקול את הקשר בין הרעיונות של פופ ארט לבין תפקידו של גוף האדם בתוך תנועה זו.

בניגוד מוחלט לאקספרסיוניזם המופשט שהפך לדומיננטי בשנות ה-60, תנועת הפופ ארט, שכללה את ראמוס ווסלמן, הציעה אלטרנטיבה סונית יותר, אם לא פחות מתחשבת.

תערוכה זו מתמקדת בציורי העירום הנשיים של ראמוס, המזוהים עם טוטמים מסחריים. ראמוס מקשר גופים חושניים עם מותגים איקוניים כמו קוקה קולה או דל מונטה, ומקצב ומחדש פרסומות בחברה האמריקאית. כמו חברו רוי ליכטנשטיין, ראמוס התחבר לחוויה של התפשטות של תמונות מסחריות על ידי מתן פרשנות של שפע אופטי זה.

ראמוס לא התייחס רק לאבני-מגע תרבותיות ושילב אזכורים בעירום קלאסי. עם זאת, ראמוס הבין את הדמויות בציורים, ובחר את הטוב ביותר מתוך מגוון דגמים. לכן, אנו מתמודדים עם פנטזיות חזותיות ומלוחים.

בדומה לראמוס, עבודתו של טום וסלמן מתייחסת בעירום הקלאסי של תולדות האמנות, שאותה חיבר לחפצים מודרניים. שניהם אפילו מעדכנים את העירום לקהלים עכשוויים, דוגמה אחת היא השימוש בקווי שיזוף ביקיני. במקום שבו ראמוס מביא ריאליזם לדמויותיו, ווסלמן מספק סגנון גרפי תוסס. דחיפה זו להפשטה יוצרת קשר נועז עוד יותר בין הצריכה החזותית למסחרית.

במהלך הקריירה הארוכה שלו, השתמש וסלמן במגוון עצום של אמצעי תקשורת וחומרים כדי לבטא את חזונו האמנותי – אסמבלאז', בדים מעוצבים, דמויות מתכת חתוכות ועוד. תערוכה זו מדגישה כמה מאלה. התפשטות זו של המדיה מבקשת מאיתנו לשקול "פני השטח" – פני השטח של האובייקט האמנותי אך גם את המטאפורה של פני השטח במונחים של אמנות ודיוקן. וסלמן וראמוס מציעים יצירות שהדגימה ודחפה את האובססיה של פופ לפני השטח – של החברה, של מסחריות, של תרבות הפופ המיינסטרים ושל החומריות של אובייקט אמנותי. הדיוקנאות של וסלמן וראמוס הולכים על המתח הזה והופכים דמויות לאייקונים תרבותיים של פופ.