פבלו פיקאסו ביקר בפריז מספר פעמים משנת 1900 לפני שהתיישב לבסוף בעיר בשנת 1904, ופתח במערכות יחסים אמנותיות חשובות ובעשייה אמנותית. בתקופה זו בעיר האורות פיתח פיקאסו את תקופת הכחול והוורד שלו לפני שצלל לקוביזם, כולל ציור ציון הדרך Les Demoiselles d'Avignon.
Les communiants נופל על פרשת דרכים – נוצר שנה לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, כמו גם את קצה הזנב של חקר פיקאסו של קוביזם אנליטי ולאחר מכן סינתטי. בתקופה חולפת זו חקר פיקאסו גם שני סגנונות מתחרים לכאורה – קוביזם וניאו-קלאסיקה. עבור פיקאסו, שיכל לאמץ ללא מאמץ סגנונות שונים, הניאו-קלאסיציזם היה כלי לחקירת נושאים ונושאים חדשים. כולל הנושא של ציור זה, הטקס הראשון של שני ילדים קטנים, אשר פיקאסו שניתנו הן בקוביסט והן בסגנון ניאו-קלאסי. נושאים דתיים אלה הם חלק מכריע בגוף העבודה הכולל של פיקאסו. לא רק מציאות ציורית ביקש פיקאסו ללכוד על הבד, אלא גם מציאות רוחנית ומטאפיסית.
פטרונית האמנות המפורסמת גרטרוד שטיין אמרה על האמן: "פיקאסו יודע, באמת מכיר את הפנים, הראשים, גופות בני האדם, הוא מכיר אותם כפי שהיו קיימים מאז קיומו של המין האנושי... למה להשתמש במילים כשאי אפשר לבטא הכל על ידי ציורים וצבעים."
