הדרכת גלריית פאלם דזרט עם טום ונדיטי – עונת 2022-2023

פורסם ב: סיורי גלריה

הצטרפו להת'ר ג'יימס ארט דירקטור, טום ונדיטי, כשהוא מסייר בגלריית הדגל שלנו בפאלם דזרט, קליפורניה. אנחנו מרגישים ברי מזל שיש לנו את טום. לפני שהצטרף להת'ר ג'יימס פיין ארט, טום בילה 14 שנים כמנהל האמנות הבכיר של אוסף פול אלן עוצר הנשימה, שקבע לאחרונה כמה שיאים חדשים במכירה פומבית בתצוגה מנצחת של כוחו של שוק האמנות.

הת'ר ג'יימס פיין ארט משתדלת להציע מגוון רחב של אמנות בעלת משמעות היסטורית ומשיכה אסתטית ואנחנו לא יכולים לחשוב על אף אחד שמסוגל יותר לספק תובנות על קלוד מונה תוך מתן נקודת מבט מושכלת על הגעה נהדרת וחדשה של ויין ת'יבו. אנו מקווים שתיהנו מהמסע של טום על פני מספר ז'אנרים ואמני בלו-צ'יפ ושהוא יודיע לכם ויעורר השראה לביקור במיקום שלנו בפאלם דזרט כדי לצפות באוסף באופן אישי.

אנו שמחים להכריז על שעות החורף שלנו במיקום פאלם דזרט שלנו בשדרת פורטולה 455188: שני עד שבת בין השעות 9:00 - 5:00.

על פי הקטלוג שנערך על ידי מוזיאון ברנדיוויין ריבר לאמנות, השרטוט הראשוני של דייגי הבקלה הפוריטניים הושלם על ידי נ.צ. ויית' לפני מותו באוקטובר 1945. הערך מתעד תמונה של הסקיצה וכן כתובות של האמן וכותרתו, "דייגי בקלה פוריטנים", המאופיינים בקטלוג כ'חלופיים'. בכל מקרה, הבד בקנה מידה גדול הוא יצירה ייחודית שאנדרו ויית' נזכר מאוחר יותר שצוירה אך ורק בידו, שיתוף פעולה מתוחם של עיצובו וקומפוזיציה של האב שהובא לידי ביטוי על ידי הוצאה להורג יוצאת דופן של בן. עבור אנדרו, זו בוודאי הייתה חוויה רגשית ומורגשת עמוקה. בהתחשב בתשומת לבו של אביו לפרטים ולאותנטיות, קווי ספינת המפרש הקטנה מייצגים שאלוט, שהיה בשימוש במהלך המאה השש עשרה. מצד שני, סביר להניח שאנדרו העמיק את גווני הים חסר המנוחה יותר מאשר אביו, בחירה שמעצימה כראוי את האופי המסוכן של המשימה.

אנדרו ווית' ונ.C ווית'

N.C. Wyeth’s extraordinary skills as an illustrator were borne of impeccable draftsmanship and as a painter, his warmly rich, harmonious sense of color, and ability to capture the quality of light itself. But it is his unmatched artistry in vivifying story and character with a powerful sense of mood that we admire most of all — the ability to transport himself to the world and time of his creation and to convey it with a beguiling sense of conviction. That ability is as apparent in the compositional complexities of Treasure Island’s “One More Step, Mr. Hands!” as it is here, in the summary account of a square-rigged, seventeenth-century merchant ship tossed upon the seas. The Coming of the Mayflower in 1620 is a simple statement of observable facts, yet Wyeth’s impeccable genius as an illustrator imbues it with the bracing salt air and taste that captures the adventuresome spirit of the men and women who are largely credited with the founding of America. That spirit is carried on the wind and tautly billowed sails, the jaunty heeling of the ship at the nose of a stiff gale, the thrusting, streamed-limned clouds, and the gulls jauntily arranged to celebrate an arrival as they are the feathered angels of providence guiding it to safe harbor.<br><br>The Coming of the Mayflower in 1620 was based on two studies, a composition drawing in graphite and a small presentation painting. The finished mural appears to have been installed in 1941.

נ.C. וייט

Tom Wesselmann was a leader of the Pop Art movement. He is best remembered for large-scale works, including his Great American Nude series, in which Wesselmann combined sensual imagery with everyday objects depicted in bold and vibrant colors. As he developed in his practice, Wesselmann grew beyond the traditional canvas format and began creating shaped canvases and aluminum cut-outs that often functioned as sculptural drawings. Continuing his interest in playing with scale, Wesselmann began focusing more closely on the body parts that make up his nudes. He created his Mouth series and his Bedroom series in which particular elements, rather than the entire sitter, become the focus.<br> <br>Bedroom Breast (2004) combines these techniques, using vivid hues painted on cut-out aluminum. The work was a special commission for a private collector's residence, and the idea of a bedroom breast piece in oil on 3-D cut-out aluminum was one Wesselmann had been working with for many years prior to this work's creation. The current owner of the piece believed in Wesselmann's vision and loved the idea of bringing the subject to his home.<br><br>It's one of, if not the last, piece Wesselmann completed before he passed away. The present work is the only piece of its kind - there has never been an oil on aluminum in 3D at this scale or of this iconography.  

טום ווסלמן

Located on the French Riviera between Nice and Monte Carlo, the Bay of Eze is renowned for its stunning location and spectacular views. As you can see on pages 80-81 of Rafferty's book, this painting skillfully captures the dizzying heights, set just west of Lou Sueil, the home of Jacques and Consuelo Balsan, close friends of Winston and Clementine.<br> <br>The painting manipulates perspective and depth, a nod to the dramatic shifts of artists including Monet and Cézanne, who challenged traditional vantage points of landscapes. The portrait (i.e. vertical) orientation of the canvas combined with the trees, and the rhyming coastline channels the viewer’s gaze. The perceived tilting of the water's plane imbues the painting with dynamic tension.

סר וינסטון צ'רצ'יל

The frame of reference for Irish American Sean Scully’s signature blocks and stripes is vast. From Malevich’s central premise that geometry can provide the means for universal understanding to Rothko’s impassioned approach to color and rendering of the dramatic sublime, Scully learned how to condense the splendor of the natural world into simple modes of color, light, and composition. Born in Dublin in 1945 and London-raised, Scully was well-schooled in figurative drawing when he decided to catch the spirit of his lodestar, Henri Matisse, by visiting Morocco in 1969. He was captivated by the dazzling tessellated mosaics and richly dyed fabrics and began to paint grids and stipes of color. Subsequent adventures provided further inspiration as the play of intense light on the reflective surfaces of Mayan ruins and the ancient slabs of stone at Stonehenge brought the sensation of light, space, and geometric movement to Scully’s paintings. The ability to trace the impact of Scully’s travels throughout his paintings reaffirms the value of abstract art as a touchstone for real-life experience.<br><br><br>Painted in rich, deep hues and layered, nuanced surfaces, Grey Red is both poetic and full of muscular formalism. Scully appropriately refers to these elemental forms as ‘bricks,’ suggesting the formal calculations of an architect. As he explained, “these relationships that I see in the street doorways, in windows between buildings, and in the traces of structures that were once full of life, I take for my work. I use these colors and forms and put them together in a way that perhaps reminds you of something, though you’re not sure of that” (David Carrier, Sean Scully, 2004, pg. 98). His approach is organic, less formulaic; intuitive painter’s choices are layering one color upon another so that contrasting hues and colors vibrate with subliminal energy. Diebenkorn comes to mind in his pursuit of radiant light. But here, the radiant bands of terracotta red, gray, taupe, and black of Grey Red resonate with deep, smoldering energy and evoke far more affecting passion than you would think it could impart. As his good friend, Bono wrote, “Sean approaches the canvas like a kickboxer, a plasterer, a builder. The quality of painting screams of a life being lived.”

שון סקאלי

Tom Wesselmann will undoubtedly be remembered for associating his erotic themes with the colors of the American flag. But Wesselmann had considerable gifts as a draftsman, and the line was his principal preoccupation, first as a cartoonist and later as an ardent admirer of Matisse. That he also pioneered a method of turning drawings into laser-cut steel wall reliefs proved a revelation. He began to focus ever more on drawing for the sake of drawing, enchanted that the new medium could be lifted and held: “It really is like being able to pick up a delicate line drawing from the paper.”<br><br>The Steel Drawings caused both excitement and confusion in the art world. After acquiring one of the ground-breaking works in 1985, the Whitney Museum of American Art wrote Wesselmann wondering if it should be cataloged as a drawing or a sculpture. The work had caused such a stir that when Eric Fischl visited Wesselmann at his studio and saw steel-cut works for the first time, he remembered feeling jealous. He wanted to try it but dared not. It was clear: ‘Tom owned the technique completely.’<br><br>Wesselmann owed much of that technique to his year-long collaboration with metalwork fabricator Alfred Lippincott. Together, in 1984 they honed a method for cutting the steel with a laser that provided the precision he needed to show the spontaneity of his sketches. Wesselmann called it ‘the best year of my life’, elated at the results that he never fully achieved with aluminum that required each shape be hand-cut.  “I anticipated how exciting it would be for me to get a drawing back in steel. I could hold it in my hands. I could pick it up by the lines…it was so exciting…a kind of near ecstasy, anyway, but there’s really been something about the new work that grabbed me.”<br><br>Bedroom Brunette with Irises is a Steel Drawing masterwork that despite its uber-generous scale, utilizes tight cropping to provide an unimposing intimacy while maintaining a free and spontaneous quality. The figure’s outstretched arms and limbs and body intertwine with the petals and the interior elements providing a flowing investigative foray of black lines and white ‘drop out’ shapes provided by the wall. It recalls Matisse and any number of his reclining odalisque paintings. Wesselmann often tested monochromatic values to discover the extent to which color would transform his hybrid objects into newly developed Steel Drawing works and, in this case, continued with a color steel-cut version of the composition Bedroom Blonde with Irises (1987) and later still, in 1993 with a large-scale drawing in charcoal and pastel on paper.

טום ווסלמן

דיוקן סילבי לאקומב של תיאו ואן רייסלברגה, שצויר בשנת 1906, הוא יצירת מופת קלאסית של אחד מציירי הדיוקנאות המעודנים והעקביים ביותר של זמנו. הצבע הרמוני, עבודת המכחול נמרצת ומותאמת למשימתה החומרית, גופה וארשת פניה אמיתיים וחושפניים. היושבת היא בתו של חברו הטוב, הצייר ז'ורז' לאקומב, שחלק קשר הדוק עם גוגן, והיה חבר בלה-נאביס עם האמנים בונאר, דניס ווילאר, בין היתר. כיום אנו יודעים על סילבי לאקומב משום שואן ריסלברג מיומנת כל כך בעיבוד הבעות פנים עדינות ובאמצעות התבוננות זהירה ותשומת לב לפרטים, סיפקה תובנות על עולמה הפנימי. הוא בחר במבט ישיר, עיניה אליך, ברית בלתי נמנעת בין הסובייקט לצופה, ללא קשר ליחסנו הפיזי לציור. ואן ריסלברג נטש במידה רבה את הטכניקה הפוינטיליסטית כשצייר דיוקן זה. אבל הוא המשיך ליישם את הקווים המנחים של תורת הצבעים על ידי שימוש בגוונים של אדום - ורוד וסגול - כנגד ירוקים כדי ליצור פלטת צבעים הרמונית ומשופרת של צבעים משלימים, שאליהם הוסיף מבטא חזק כדי למשוך את העין - קשת אדומה רוויה מאוד המונחת באופן א-סימטרי בצד ראשה.

תיאו ואן רייסלברג

לא קשה להבין כיצד הסידור המבריק בן שתי השורות של רוברט אינדיאנה בן ארבע האותיות סייע להעצים תנועה בשנות השישים. מקורו בחשיפה עמוקה לדת ומהחבר והמנטור אלסוורת' קלי, שסגנונו הקשוח וצבעו החושני וחסר המבטא הותירו רושם עז. אבל כמו שאינדיאנה קרא, זה היה רגע של נשיקה שקרה בדיוק כש"אהבה נשכה אותי!" והעיצוב הגיע אליו חד וממוקד. אינדיאנה, כמובן, העבירה את העיצוב בצעדים רבים, ואז הלוגו החל לנבוט בכל מקום. המסר, המועבר בצורה הטובה ביותר בפיסול, עומד בערים ברחבי העולם ותורגם למספר שפות, שאחת מהן היא האיטרציה האיטלקית שלו, "אמור" עם האות "O" המקרית שלו גם היא מוטה ימינה. אבל במקום להיבעט ברגל של "L", גרסה זו מעניקה אפקט מתנודד מבוים להפליא ל "A" לעיל. זה נותן רושם חדש, אבל לא פחות עמוק, של אהבה וטבעה הטעון רגשית.  בכל מקרה, האות O המוטה של לאב מקנה חוסר יציבות לעיצוב יציב אחרת, השלכה עמוקה של הביקורת המובלעת של אינדיאנה על "הסנטימנטליות החלולה לעתים קרובות הקשורה במילה, המרמזת באופן מטאפורי על כמיהה נכזבת ואכזבה במקום על חיבה סכרינית" (Robert Indiana's Best: A Mini Retrospective, New York Times, May 24, 2018). לחזרתיות, כמובן, יש הרגל מגונה להחליש את הערכתנו לגאונות של פשטות ועיצוב פורץ דרך. בשלב מאוחר בחייה, אינדיאנה קוננה על כך ש"זה היה רעיון נפלא, אבל גם טעות איומה. זה הפך פופולרי מדי. ויש אנשים שלא אוהבים פופולריות". אבל אנחנו, תושבי עולם רווי מחלוקות ולכודים במהומה, תודה. "אהבה" וגרסאותיה הרבות הן תזכורות חזקות ליכולתנו לאהוב, וזוהי תקוותנו הנצחית הטובה ביותר לעתיד טוב יותר.

רוברט אינדיאנה

אמן בלתי מעורער של התנועה הניאו-אימפרסיוניסטית הבלגית המשגשגת משנת 1887 ואילך, תיאו ואן רייסלברגה צייר דיוקן זה של אשתו, מריה (לבית מונום) במהלך העשור הראשון של המאה העשרים. הוא המשיך הלאה מהשפעת הטונאליזם, האימפרסיוניזם והפוינטיליזם של סרה של ויסלר כדי לשכלל הבנה מעודנת ביותר של צבע, תהודה הרמונית ועיבוד קפדני של אלמנטים צורניים. כשרטט למופת, רשמים אופטיים המבוססים על אינטראקציות צבע נותרו דאגה עיקרית עבור ואן רייסלברגה. כאן, משיכות צבע קצרות החליפו את הנקודות הקטנות של פוינטיליסט, וערכת הצבעים אינה ההומוגנית, ההרמונית, שעבורה יש לאמן מוניטין ראוי. במקום זאת, דיוקן זה מקדם את תורת הצבעים באופן שונה לחלוטין. העניין החזותי שלו נשען על הניגודים הדינמיים של הקופור הכסוף של אשתו, שמלתה בגוון פלטינה ומעטפת האח הלבנה - כולם מבוימים בתוך החיוניות האופטית של הסביבה הנשלטת על ידי אדום וירוק משלימים. זוהי הדגמה ויזואלית מגרה של צייר שהבין את ההשפעה הדינמית של ערכת צבעים יוצאת דופן זו וסידר את היושב במבטא חזק באלכסון וביצע את הנוסחה במלאכה ובזריזות של צייר בשליטה מלאה על נכסיו הציוריים.

תיאו ואן רייסלברג

ב"עירום יורד במדרגות מס' 2", מל ראמוס שוזר בשובבות את מורשת יצירת המופת המודרניסטית של מרסל דושאן עם האסתטיקה התוססת של הפופ ארט, ויוצר פרשנות מחודשת חכמה ומעוררת ויזואלית. על ידי שיוך התנועה המופשטת של דושאן עם סגנון הפין-אפ האופייני לו, ראמוס יוצר דיאלוג דינמי בין המסורות הנערצות של האמנות היפה לבין האיכויות הגרפיות הנועזות של דימויים מסחריים. עבודה זו מדגימה את מיומנותו של ראמוס לנווט בתולדות האמנות ובתרבות העכשווית, תוך שימוש בפיתוי של עירום נשי כדי לחקור ולעשות סאטירה על אובססיות חברתיות ליופי, תשוקה וסחורה. בכך הופכת יצירתו של ראמוס לרקיחה מובהקת של פופ ארט, המתענגת על הקשר המשעשע שלה עם דושאן ובה בעת מבקרת וחוגגת את התרבות החזותית של זמנה.

מל ראמוס

ספרה של קתרין גרוס "ללא כותרת" משנת 2016 מרחיב את הערכתנו לאמנית שמביאה את אותה אנרגיה, תעוזה והתעלמות מהמוסכמות הנראות במיצבים האדריכליים המונומנטליים שלה למדיום המסורתי של צבע על בד. הצבע מתפוצץ, מורם ממשטח מורכב ועשיר בשכבות של יישומי צבע שנשפכו, מטפטפים או מתייזים, צעיפים שקופים קורנים ורצועות צבע חופפות שמוזסות ליצירת מעברי צבע רכים. התוצאה היא התרשמות מרתקת של עומק מרחבי ותלת מימדיות. אבל זהו גם טור דה פורס שחושף את גאונותו של גרוס בשילוב של כאוס ושליטה, ספונטניות וכוונה. מגוון הטכניקות שלה יוצר דיאלוג משכנע בין המקרי למכוון, סימן ההיכר של סגנונה הייחודי.

קתרינה גרוס

A major figure in both the Abstract Expressionist and American Figurative Expressionist movements of the 1940s and 1950s, Elaine de Kooning's prolific output defied singular categorization. Her versatile styles explored the spectrum of realism to abstraction, resulting in a career characterized by intense expression and artistic boundary-pushing. A striking example of de Kooning's explosive creativity is Untitled (Totem Pole), an extremely rare sculptural painting by the artist that showcases her command of color. <br><br>She created this piece around 1960, the same period as her well-known bullfight paintings. She left New York in 1957 to begin teaching at the University of New Mexico in Albuquerque, and from there would visit Ciudad Juárez, where she observed the bullfights that inspired her work. An avid traveler, de Kooning drew inspiration from various sources, resulting in a diverse and experimental body of work.

איליין דה קונינג

HERB ALPERT - ראש חץ - ברונזה - 201 x 48 x 48 אינץ'.

הרב אלפרט

מבין טוטמי הרוח הרבים של הרב אלברט מברונזה, בצבע שחור-משיי, למעטים יש את התחושה הגברית המובהקת של Warrior. ומעליו כתר יורד ומשונן שיכול בקלות להתייחס לסמל של ציפור טרף ככיסוי הראש של צ'יף אינדיאני במישורים, התואר "לוחם" הוא תיאור מתאים המתייחס בין היתר לתכונות של כוח, אומץ ורוח בלתי שבירה.  בדומה לעבודתו של הנרי מור, אסוציאציות אלה תלויות, בין השאר, בחלל שלילי כדי ליצור את הרושם הדינמי והחזק שהפסל האימתני הזה יוצר.

הרב אלפרט

After disappointing sales at Weyhe Gallery in 1928, Calder turned from sculpted wire portraits and figures to the more conventional medium of wood. On the advice of sculptor Chaim Gross, he purchased small blocks of wood from Monteath, a Brooklyn supplier of tropical woods. He spent much of that summer on a Peekskill, New York farm carving. In each case, the woodblock suggested how he might preserve its overall shape and character as he subsumed those attributes in a single form.  There was a directness about working in wood that appealed to him. Carved from a single block of wood, Woman with Square Umbrella is not very different from the subjects of his wire sculptures except that he supplanted the ethereal nature of using wire with a more corporeal medium.<br>© 2023 Calder Foundation, New York / Artists Rights Society (ARS), New York

אלכסנדר קלדר

ויליאם ב. אגלסטון - ללא כותרת (מתוך ערב הבחירות) - הדפס פיגמנט ארכיוני - 32 1/2 x 48 1/4 אינץ '.

ויליאם ב. אגלסטון

ויליאם ב. אגלסטון - ללא כותרת (מכונית כחולה, מתוך פעמוני אבק, כרך 11) - הדפס פיגמנט ארכיוני - 31 1/2 x 48 אינץ '.

ויליאם ב. אגלסטון

© 2023 Calder Foundation, New York / Artists Rights Society (ARS), New York<br>Two Crosses by Alexander Calder is a striking work on paper, blending transparent watercolor and gouache, showcasing his signature repertoire of shapes and symbols. At its heart lies a large, black 'X' on a fluid, grayish wash, and nearby, a smaller, opaque black cross overlapping a semi-opaque red ball, and to its left, a roundish transparent wash patch hosts a black crescent shape. Several spheres in black provide accompaniment, and the artist's favored primary colors, and at the lower margin, his charming undulating line. Calder's sparing use of watercolor allows the paper's white to showcase the forms and symbols, creating a dynamic, impactful artwork where simplicity and the interplay of transparent and opaque elements captivate the viewer.

אלכסנדר קלדר

Rouge Mouille (אדום רטוב) של אלכסנדר קלדר כולל רקע של עיגולים אדומים, חלקם מתפזרים כמו פיצוצים, יוצרים תחושה של התרחבות אנרגטית, ואחרים רצים כלפי מטה כאילו זורמים שובלים של מופע זיקוקים. תפאורת אנימציה זו מעוטרת בכדורים עגולים אטומים רבים, שחורים ברובם, אך שזורים בכדורים כחולים, אדומים וצהובים עדינים בולטים. המיקום האסטרטגי של הכדורים הצבעוניים על רקע האדומים הנפיצים לוכד את היראה והמחזה של מופע זיקוקים, והופך את הציור למטאפורה ויזואלית לאירוע מסנוור וחגיגי זה. יצירת האמנות מהדהדת בהתרגשות ובחיוניות, ומתמצתת את יופייה הארעי במדיום סטטי.

אלכסנדר קלדר

אירווינג נורמן - איך זה - שמן על בד - 90X60 אינץ'

אירווינג נורמן

כאשר סוס שוכב, זה בגלל שהוא מרגיש בטוח, אשר, עבור דבורה באטרפילד, היא דרך לומר שזה בסדר להפוך את עצמנו פגיעים. "אקו", שנבנתה בדרכים שמכבדות את כישורי הליקוט שלה ואת יכולתה לרתך עבודות מתכת, אינה דבקה בתיאור מסורתי של סוס אלא חושפת משהו מאופיו המהותי. היא בנויה מיריעות פלדה מחוברות, חלקן אדוות, אחרות מקופלות או מכווצות, והיא יצירה הנושאת את חותם הזמן, מיושנת לפטינה חומה-חלודה, פגמים שנחגגים ולא מוסתרים. הבחירה המכוונת של באטרפילד בחומרים והטיפול בהם מוסיפה עומק ואופי, והופכת את Untitled, Echo ליותר מסתם ייצוג סוסים - היא משקפת את היופי המחוספס ואת החוסן של החיה שהיא מייצגת.

דבורה באטרפילד

סדרת הפסלים של פרנק סטלה מאופיינת בצורות ציפה וזרימה, הנמשכות אל תוך חלל הצופה ומזמינות אינטראקציה בין האובייקט לסביבתו. ה"דאדאפ", סוג של עץ הקשור לצמיחה ולמשמעות פולחנית בתרבות הבאלינזית, משקף את הטבע האורגני והדינמי של פסליה של סטלה. במעבר לנירוסטה ואלומיניום מבמבוק, סטלה שמרה על האופי המהותי של האסתטיקה הבאלינזית המהללת צורות שהן אורגניות, נוזליות ומעורבות באופן דינמי בחלל שלהן. דאדפ מציג המשכיות בחקירה התמטית של סטלה שבה רוח עבודתו עולה על החומריות. מתכת מעניקה מרקם, רפלקטיביות ואינטראקציה שונים עם אור וחלל, אך היא דבקה בעקרונות התנועה והאינטראקטיביות. זוהי העברה יצירתית של צורה וקונספט בין מדיומים שונים, תוך שמירה על רוח ההשראה הראשונית תוך מתן אפשרות לתכונות החומר החדש לבטא רעיונות אלה בהקשר רענן.

פרנק סטלה

עבודות הנייר המוקדמות של מנואל נרי פרצו דרך בטכניקה פיסולית, וגישתו לציור פסליו משקפת את עיסוקו העמוק בפוטנציאל האקספרסיבי של צבע וצורה. הבחירה והמיקום של הצבעים בהומברה קולורדו II יוצרים תגובה קרבית במיוחד המשקפת את הבנתו רבת הניואנסים את הממד הפסיכולוגי והרגשי של הצבע. הומברה קולורדו השני, שתוכנן והופק בשנת 1958, משקף תקופה שבה נרי ואשתו ג'ואן בראון עסקו בחילופי יצירתיות אמנותיים עשירים ותרמו באופן משמעותי להתפתחות הסגנונות שלהם והתנועה הפיגורטיבית של אזור המפרץ, שבה מילאו תפקידים חיוניים.

מנואל נרי

ויליאם ב. אגלסטון - ללא כותרת (מתוך היער הדמוקרטי) - הדפס פיגמנט ארכיוני - 31 1/2 x 48 אינץ '.

ויליאם ב. אגלסטון

פול ג'נקינס - תופעות לפי חזרה - אקריליק על בד - 104 3/4 x 49 5/8 אינץ'.

פול ג'נקינס

מנואל נרי היה דמות מרכזית בתנועה הפיגורטיבית של אזור המפרץ בשנות השישים. במקום צורות מופשטות, הקבוצה הדגישה את הרגש באמצעות כוחה של הצורה האנושית. היצירה הנוכחית, "ללא כותרת" (1982), בוחנת את הצורה הנשית בקנה מידה טבעי.  נרי העדיף לעבוד עם דוגמנית אחת בלבד לאורך 60 שנות הקריירה שלו, מריה ג'וליה קלימנקו. היעדר פנים ברבים מהפסלים מוסיף אלמנט של מסתורין ועמימות. מוקד היצירה ב"ללא כותרת" הוא המבנה והצורה של הדמות.  מנואל נרי מיוצג באוספי מוזיאונים רבים ברחבי העולם, ביניהם גלריה אדיסון/אקדמיית פיליפס; אוסף אנדרסון באוניברסיטת סטנפורד; המכון לאמנות של שיקגו; מרכז קנטור לאמנויות, אוניברסיטת סטנפורד; מוזיאון האמנות של סינסינטי; מוזיאון קרוקר לאמנות, סקרמנטו, קליפורניה; מוזיאון דנבר לאמנות, מוזיאון אל פאסו לאמנות, טקסס; מוזיאונים לאמנויות יפות של סן פרנסיסקו; מוזיאונים לאמנות של אוניברסיטת הרווארד; מוזיאון הירשהורן וגן הפסלים, וושינגטון, ד.C; מוזיאון הונולולו לאמנות, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, ניו יורק והגלריה הלאומית לאמנות, וושינגטון הבירה.

מנואל נרי

Irving Norman was born in 1906 in Vilna, then part of the Russian Empire, now Lithuania. Norman's immigration to New York City in 1923 was short-lived, as he would return to Europe to fight as part of the Abraham Lincoln battalion against the Spanish dictator Francisco Franco. After the War, Norman would eventually settle in Half Moon Bay, California, where he embarked on a prolific studio practice.  <br><br>Norman's work portrays the horrors of war and his firsthand knowledge of totalitarian dictatorships. Norman's work has been described as "Social Surrealism," and his grand scenes are immediate and arresting. The large-scale works of Norman truly capture the power of his lived experiences; they are as much a visual record as they are a warning for the future, intended to inspire change.

אירווינג נורמן

דבורה באטרפילד היא פסלת אמריקאית, הידועה בעיקר בזכות פסלי הסוסים שלה העשויים מחפצים החל מעץ, מתכת וחפצים אחרים שנמצאו. היצירה מ-1981, ללא כותרת (סוס), מורכבת ממקלות ונייר על חימוש תיל. קנה המידה המרשים של יצירה זו יוצר אפקט יוצא דופן באופן אישי, ומציג דוגמה בולטת לנושא המפורסם של באטרפילד. באטרפילד יצרה במקור את הסוסים מעץ וחומרים אחרים שנמצאו בשטחה בבוזמן, מונטנה וראתה בסוסים דיוקן עצמי מטאפורי, וכרתה את התהודה הרגשית של צורות אלה.

דבורה באטרפילד

ג'וזף סטלה, שעוצב על ידי מולדתו איטליה ואימץ את אמריקה, חקר מגוון יוצא דופן של סגנונות ומדיומים ביצירות אמנות בעלות מגוון ומקוריות מדהימים. בשנת 1911 רכב סטלה על גל האוונגרד של מגמות פוביסטיות, קוביסטיות ועתידניות, אך הוא היה המודרניסט האמריקאי היחיד שחי יום-יום עם המאסטרים האיטלקים הישנים. התנוחה והטיפול ב"עירום שוכב" מתייחסים לסדרת עבודות שציירה סטלה בשנות העשרים המתארות נשים מפתות ממקורות מיתולוגיים או פנטזיוניים כמו "לדה והברבור" ואונדין, נימפת מים יפהפייה מאגדה גרמנית רומנטית פופולרית מהמאה ה-19. במקום זאת, ללא דימויים פרחוניים או סימבוליסטיים, "עירום שוכב", שצויר בשנות השלושים, משקף בצורה הולמת יותר את התקופה המפוכחת ההיא.

ג'וזף סטלה

הרב אלפרט - השראה - ברונזה - 100 x 20 x 12 אינץ '.

הרב אלפרט

בסוף שנות ה-90 החל מנואל נרי להפוך פסלי גבס רבים לברונזה, וחזר לעתים קרובות לעבודות מוקדמות יותר כדי לייצר עיבודים חדשים של כל יצירה. סדרות אלה, שכמעט ולא ניתן להבחין ביניהן בצורה ובפרטי פני השטח, בוחנות את ההשפעה של ערכות צבעים שונות ויצירת סימנים הכוללים פעולות שונות, כולל חומרי הברשה חותכים, גירוד או שכבות. על ידי התנסות בטכניקות סימון שונות, נרי יכול לחקור את יחסי הגומלין בין צורה, צבע, מרקם ואור. בהקשר של איור עומד מס' 3, נרי הגביל את פלטת הצבעים שלו לסכמת צבעים מקבילה, דילל את הצבע כדי ליצור מעברי צבע עדינים שמעצימים את החלק החיצוני המלוטש והמעודן של הפסל.

מנואל נרי

אירווינג נורמן - תמונות - שמן על בד - 40X90 אינץ'

אירווינג נורמן

מארק קווין - Lovebomb - למינציה תמונה על אלומיניום - 108 1/4 x 71 3/4 x 37 3/4 אינץ '.

מארק קווין

Jaudon was one of the founders of the Pattern and Decoration movement. With a foundation of feminist theory, Jaudon repositioned what were considered trivial art forms and minor visual images. These forms and symbols were relegated because of their association with the feminine or non-Western. <br><br>At the same time, Palmyra exemplifies the ability of Jaudon to create aesthetically beautiful works. Jaudon interweaves shades of red into ornate arabesques recalling gothic stonework, celtic knots, and Islamic calligraphy. The crispness of the lines against the impasto and the layering of red tones makes it appear that the lines are carved like stone.

ואלרי ג'אודון

Op Art evolved as an alternative trend in painting to the abstract expressionist movement of the 1950s. The genesis of the movement was in the 1960s, when artists such as Victor Vasarely, Bridget Riley, and Richard Anuszkiewicz embraced a more structured and geometric approach to their painting, often using visual tricks to create a sense of movement.  While the artistic and spiritual predecessors to OP Art, such as Josef Albers (!888-1976), utilized a softer and more subdued approach, the Op Artists were using bold, large-scale works with variable dimensions to create their visual statement.  <br><br>A student of Albers, Richard Anuszkiewicz, used enamel and acrylic paint on wood in such a way to create his uncompromising and exact compositions.  A great sense of action can be felt in the present work, "Translumina". The sister piece to "Translumina," "Translumina II" (1986), is in the permanent collection of the Albright-Knox Art Gallery, Buffalo.

ריצ'רד אנוסקיביץ'

לארי בל - כס הפטריוטים - שמן ומתכת על בד - 63 x 41 1/2 x 1 1/4 אינץ '.

לארי בל

אירווינג נורמן - אדם וזמן - שמן על בד - 58X30 אינץ'

אירווינג נורמן

CHARLES ARNOLDI - דביק Wicket - אקריליק, הדבק דוגמנות ומקלות על דיקט - 44 1/4 x 91 x 3 אינץ '.

צ'ארלס ארנולדי

סלומון ואן RUYSDAEL - נוף דיונה עם דמויות נחות זוג על סוסים, נוף של קתדרלת ניימגן מעבר - שמן על בד - 26 1/2 x 41 1/2 אינץ '.

סלומון ואן רוסדאל

ויין טייבו נערץ מאוד כצייר. עם זאת, יכולתו כשרטט משכנעת באותה מידה ובולטת במיוחד בליתוגרפיה, מדיום אוטוגרפי שנודע בתיעוד כל מחווה של אמן. כפי ש-Paint Cans מדגימה במלואה, הליתוגרפיה מספקת גם את החופש ליצור שכבות מרקמיות וצבעים כדי להשיג ייצוג קליל של כוונותיו המנוסחות של האמן. בקומפוזיציה, "פחיות צבע" מציג את חוש הסדר החד של טייבו, הנובע מדגש על נקודות מוקד וקווי כיוון המדגימים את הדרכים הייחודיות שבהן הוא יכול להדגיש קיבוץ של פריטים יומיומיים. זוהי יצירה נוספת שמדהימה את הצופה בטכניקה ובכישורים המפורטים ביותר שלו.

ויין תיאבאוד

כשדורותי הוד חזרה ליוסטון ב-1962, לשמחתה, נאס"א יצאה בהכרזה חשובה: מרכז החלליות החדש יהיה ביוסטון. רעיון המסע בחלל הדהד את התעניינותה ארוכת השנים בקוסמולוגיה, והשאיפה ההרואית להגיע לנחיתה על הירח פתחה משהו אצל האמנית. גבול חדש זה השפיע על עבודתה ועודד אותה לעבוד בגדול יותר. היא הודתה, "הגילוי של מה שאני יכולה לעשות עם (קנבסים גדולים) הוא הדבר החשוב ביותר שקרה בחיי הציור". ככל ש"אותות חלל" הוא טור דה פורס של ציור שדות צבע, השפה החזותית שלה הגיעה ממקורות אחרים: תמונות תקופתיות של גשושיות חלליות, עצמים אסטרונומיים, ושיחותיה הרבות עם מדענים ואסטרונאוטים שהציתו את דמיונה. היא יצרה את האזורים היפים להפליא האלה, הצבועים דק בגווני כחול פתאלו אדים על כנפי ההשראה הזו.

דורותי הוד

בשלב מוקדם של התבגרותה, הוד ביססה את עצמה כאמנית של דימויים טעונים מטפיזית שעסקה בקוסמולוגיות שונות עם שובה ליוסטון בשנת 1962. בלו ווטרס היא בין העבודות המשקפות את החיפוש המתמיד שלה אחר מזון רוחני. רצועה של כחול רווי ואטום, מגיעה קדימה לתוך כדור של תכלת כחול רפוי, המזכיר גלובוס ארצי ומימי. חדירה נועזת אך הרמונית זו דומה לזרוע שמימית ההופכת מצב נוזלי לירוק פתאלו זרחני מהפנט, השפע והברק הזורם שלה מרמזים על התערבות אלוהית המזכירה את המטאפורה של 'יד האלוהים', המחיה את מהות החיים. השימוש המופתי של הוד בצבע ובצורה מזמין לעתים קרובות פרשנויות לחיבוק קוסמי או רוחני בתוך עולם הטבע. עם זאת, שטפי הצבע הצולעים שלה אינם מפגינים אקראיות או חוסר ודאות, אלא את שליטתה ושליטתה יוצאות הדופן שמוסיפות אלמנט נוסף של יראת כבוד למים הכחולים.

דורותי הוד

Pellegrini returns to Classical Mythology to paint an adapted narration of the love story of Cupid and Psyche. Traditionally, Psyche was a young princess who was hailed for her beauty and unfortunately caught the eye of a jealous Venus. Venus entrusted Cupid to punish Psyche by making her fall in love with something hideous. Cupid accidently scratched himself with his amorous dart, by which he immediately fell in love with Psyche. As a result, Cupid disobeyed his mother’s orders to punish Psyche. Ultimately they married, but not before Psyche completed a number of painstaking and nearly impossible tasks at the behest of Venus. <br><br>Pellegrini’s interpretation of this myth is cast over two canvases with different chromatic palettes, oscillating on a spectrum of abstraction and representation. This creates a disorienting temporal effect that creates a sense of mystery surrounding the passage of time between two lovers.

מקס פלגריני

Irving Norman was born in 1906 in Vilna, then part of the Russian Empire, now Lithuania. Norman's immigration to New York City in 1923 was short-lived, as he would return to Europe to fight as part of the Abraham Lincoln battalion against the Spanish dictator Francisco Franco. After the War, Norman would eventually settle in Half Moon Bay, California, where he embarked on a prolific studio practice.  <br><br>Norman's work portrays the horrors of war and his firsthand knowledge of totalitarian dictatorships. Norman's work has been described as "Social Surrealism," and his grand scenes are immediate and arresting. The large-scale works of Norman truly capture the power of his lived experiences; they are as much a visual record as they are a warning for the future, intended to inspire change.

אירווינג נורמן

גישתה של דורותי הוד מתייחסת לעתים קרובות לטבעו המהותי של היופי. עם "למרות המחווה לארשיל גורקי", היופי משמש כצינור שמעצים את השתתפותנו המודעת, ומציג רעיונות מורכבים באמצעות מצגות ויזואליות מרשימות, שאף אחת מהן לא הייתה אפשרית אם הוד לא היה טכנאי כה מלוטש. מעברי "סומק ופריחה" בתוך שתי הטריטוריות האדומות מדהימים להפליא. עם זאת, הוד הוא גם אמן של אפקטים אשלייתיים שמשחקים עם התפיסה שלנו. על ידי הצגת שינוי צבע בתוך הערוץ מאור ירח (בואו נקרא לזה) עם גוונים כחלחלים לוורד מאובק אטום בהיר יותר, האפקט מסתמך על האופן שבו תפיסת הצבע של הצופה תופסת חלוקה. האפקט הראשון, לעיל, טומן בחובו אשליה של תהום, השני של מחסום חזותי המפריד בין שני גושי הצבע שהצופה יכול לזהות בקלות. אפקט מנוגד זה מודגש עוד יותר על ידי הצבת צורות קפואות וגבישיות על הלוח האדום בסמוך לתחתית מישור התמונה, ולעומת זאת, טלאים תחובים מתחת ללוח השמאלי כדי להדגיש את ההשפעה של ערוץ.

דורותי הוד

הוד הודתה לעתים קרובות כי ארשיל גורקי, אדוורד מונק, אנרי מאטיס, פבלו פיקאסו ומקס ארנסט השפיעו על יכולתה להעביר מושגים ורעיונות בהפשטה לא ייצוגית. אבל היו אלה מחקריה האינטנסיביים על מיתוס, מדע, טבע, רוחניות וכישורים מופלאים שלוקחים אותנו לגבולות התפיסות והחוויות שלנו. "ללא כותרת" אינו חולק את האיכות העדינה והאוורירית של הפרחים דמויי הבוטניקה של ג'ורג'יה אוקיף, ובמקום זאת מכיר בעוצמה הטרנספורמטיבית שבבסיס יצירתם של דברים ארציים. עבור הוד, המעבר מזרע לניצן לפרח לזרע הוא מחזור של השלמה ומצב תמידי של מטמורפוזה המעוצבת על ידי חלוף הזמן ויחסי הגומלין בין עולמות פיזיים ורוחניים. זהו אחד הנושאים החזקים ביותר שלה שהיא חזרה אליו לעתים קרובות.

דורותי הוד

מעטים הסלבריטאים שמגדירים את שנות ה-70 כמו פארה פוסט. חברה בתוכנית הטלוויזיה "המלאכיות של צ'רלי", התסרוקת האייקונית שלה המכונה "פארה", הכוללת שכבות רכות וזורמות שממסגרות את הפנים, עם מראה קופצני ושופע שהושג על ידי היפוך קצות השכבות כלפי חוץ, הפכה למראה המכונן של העשור. דיוקנה של וורהול מייצג את פוסט עצמה ומספק פרשנות רחבה יותר למגמות החברתיות והתרבותיות של התקופה. באופן משכנע ביותר, שני דיוקנאות מדהימים אלה מעידים על תווי פניה הטבעיים ושטופי השמש ועל מבנה גופה הבריא והאתלטי שהדהד כסמל ליופי אידיאלי בתקופתה.

אנדי וורהול

בלב חייה ואמנותה של דורותי הוד נמצאת תקופתה במקסיקו בין 1941 ל-1962, אז הייתה בחזית ובמרכז פרשת הדרכים התרבותית, הפוליטית והחברתית. בין חבריה היו הסוריאליסטים רמדיוס וארו וליאונורה קרינגטון והציירים הילידים רופינו טמאיו וחוסה קלמנטה אורוזקו, איתם פיתחה ידידות עמוקה. כשחזרה ליוסטון כדי לצייר את הבדים האפיים שלנצח תהיה ידועה בהם, נפתחו בפניה שערים למחוזות פנטסטיים וחמקמקים. הצורות המעוררות של Black Vessel צופות את השכבות, החיתוך והסידור מחדש של החומר כדי לייצר את הקולאז'ים המגרים ויזואלית שהעסיקו אותה לעתים קרובות בשנות השמונים. במתכוון או שלא, הסידור ודפוסי הגומלין מרמזים על פגודה בורמזית צללית על רקע שמי הלילה. פגודה משמשת בעיקר כאנדרטה לשיכון שרידים, והמבנה המדורג מסמל תורות בודהיסטיות.

דורותי הוד

עבור הוד, הים והמרחב האינסופי של היקום הם השתקפויות אחד של השני. הם מגלמים את הכוח האדיר שמפתה את התודעה ומתהדר באשליות שלנו של שליטה. הריק הוא כוח ראשוני חסר גבולות, שמתעלה על הבנתנו את טבעו האמיתי. עבור הוד, האתגר של מסגור האינסוף בתוך גבולותיו הסופיים של בד הציור הפך למפעל חייה. ב"פנים בים", האזורים השחורים יוצרים רושם של מרחב שלילי, בדומה למרחב העצום עצמו, שבו התפרצויות אדומות מאולתרות הן כמו תופעות שמימיות; ערפיליות, שביטים וגלקסיות ומופיעים בתוך החלל הזה. הקצוות החדים של השחור פועלים כמו אופק אירועים המטשטש ועם זאת מגדיר, רומז לממדים בלתי נראים שמעבר, חלל המשקף את המרחבים המבלבלים של החלל. האפקט הוא קוסמולוגי ופסיכולוגי, יצירה הלוכדת את הדואליות המסעירה של החלל, פוטנציאל אינסופי שנפגש עם מסתורין בלתי ידוע.

דורותי הוד

סת' קאופמן - ליגנום ספייר - ברונזה עם פטינה ירוקה - 103 1/2 x 22 x 17 אינץ'.

סת' קאופמן

אנדי וורהול נשא מצלמת פולארויד כמתעד בלתי נלאה של החיים ומפגשיהם מסוף שנות החמישים ועד מותו בשנת 1987. אוסף הפולרואידים העצום שצבר הוא ספונטני, לא מלוטש, לעתים גולמי, ומשמש כרוניקה של זמנו, בדומה לאופן שבו אינסטגרם משקף את תקופתנו. אדם אחר יכול היה לצלם את הדיוקן העצמי הזה, וליצור הצעה מרומזת דקיקה המבקשת מהצופה לקבל אותו כדיוקן עצמי, או שמא הוא הושג אך ורק על ידי וורהול באמצעות אביזר חיצוני של טיימר עצמי. זהו דיוקן שחוגג את המכשיר שעליו הסתובבו למעשה חייו של וורהול, מחווה מבוימת בקפידה ליחסיו עם מצלמת הפולארויד.

אנדי וורהול

אנדי וורהול - דיוקן עצמי עם מצלמה (דיפטיך) - פולארויד, פולקולור - 4 1/4 x 3 3/8 אינץ'.

אנדי וורהול

כשהוד עברה לשנים האחרונות של אמנותה וחייה, היא נשארה נתמכת על ידי חקר החלל החיצון והפנימי, והזיכרון שלה ממקסיקו המשיך להיות מעיין טוב. בהתאם לכך, הציורים של שנות ה -90 מקרינים אנרגיית נעורים המסגירה את גילו של האמן. ההתמודדות עם יצירות אלה היא להרגיש את עצמך בפרץ האור הראשוני הראשון או בסוף העולם. קשת II של Gravity מתמצתת את התפתחות ההקשר המרחבי והאוריינטציה הפסיכולוגית הייחודית של הוד, ויוצרת שדה אנרגיה רחב ושטחים של צבע קורן ונפיץ. הכותרת מתייחסת לרומן של תומאס פינצ'ון המתרחש בעיקר באירופה בסוף מלחמת העולם השנייה. הוא מורכב מחוטים של נרטיב הנוגע לפיתוח ופריסה של רקטת V-2. הוד נמשך ככל הנראה לציטוט של המדען ורנר פון בראון: "הטבע אינו יודע הכחדה; כל מה שהיא יודעת זה טרנספורמציה. כל מה שהמדע לימד אותי וממשיך ללמד אותי מחזק את אמונתי בהמשכיות קיומנו הרוחני לאחר המוות".

דורותי הוד

בשנות ה-80 וה-90, מסירותו של הוד לרעיון הריקנות לא מצאה חן בעיני דור שנשלט על ידי ניאו-פופ, פוסטמודרניזם או הוויכוח על תקפותה של אמנות הניכוס. וולטר דארבי באנארד, צייר מבוסס בצבע פילד, זיהה את כישרונה העצום של דורותי הוד וייעץ לה לנטוש את העניין האזוטרי שלה במשהו ללא גבולות ומעבר להבנה. הוד, כידוע, עמדה על שלה. כפי שהיא הצהירה, "ניתן לצבוע שחור כדי לבטא אור גדול, כי בריק של השחור עולה כל ההתחלה. צורות נמצאות בכוח הכבידה, או שהן מושעות ללא זמן, או בפרץ התנועה". הווירטואוזיות של הוד בטיפול בשחור מוצגת במלואה עם "ללא כותרת" (יופי שחור), יצירת מופת עוצמתית ביותר כשמסתכלים עליה דרך עדשת המסע הבלתי פוסק שלה לגילוי אחדות קוסמית.

דורותי הוד

"פנים" היא אחת היצירות המודרניות יותר של מוריס אסקאנזי, הקוראת לזכור את עבודתם של בונרד או וילארד. הסצנה האינטימית מראה דוגמנית עירומה, שנראית באופן דרמטי בפרופיל, מתחזה לצייר בסטודיו שטוף שמש. הדלת לחדר פתוחה, מה שנותן את הרושם שהצופה גונב הצצה לאינטראקציה פרטית בין האמן לדוגמנית. מראה הממוקמת בחוכמה על גב הדלת הפתוחה חושפת את השתקפותו של הצייר, אותו אנו אמורים לקחת כ- Askenazy עצמו, בעבודה. Askenazy מקפיד מאוד לתאר את פרטי החדר, מן העות'מאנית בדוגמת הציורים ממוסגרים על הקירות, כל פסיפס של צבע אימפרסיוניסטי.

מוריס אסקזי

אנדי וורהול - הצל (מתוך מיתוסים) - הדפסת מסך צבעונית עם אבק יהלומים על נייר - 37 1/2 x 37 1/2 אינץ'.

אנדי וורהול

גבר ואישה צעירים מחבקים זה את זה, אישה מחזיקה ילד, תינוק ישן מחזיק חוט שחור ואדום, אישה צעירה אחרת מתפשטת, ומלאך פורש את כנפיו בקולאז ' זה כמו קומפוזיציה. יחד, דמויות אלה יוצרות נרטיב שבו אהבה צעירה, גורל וחיים שזורים זה בזה: התינוק הישן מחזיק חוט אדום וחוט שחור, המזכיר את שלושת הגורלות המיתולוגיים, שסובבו חיים ומוות על נוליהם. חוטים אלה קשורים פיזית לאוהבים הצעירים, אשר מחבקים זה את זה, לחלוטין לא מודעים לאחזקה שיש לתינוק עליהם. אישה המחזיקה ילד משגיחה על אהבתם של הנער והילדה הצעירים, בדיוק כפי שמרים וישו משגיחים על האנושות ומגנים עליה. מיזוג הנרטיבים והסמלים הוא מרכיב נפוץ ב יצירתו של פלגריני, והוא בא לידי ביטוי כאן במיומנות.

מקס פלגריני

The Queen of the Night drinks water from the clasped hands of faith, while two shepherds embrace each other, unaware of Jesus’ birth. Angels, portrayed almost translucently on the canvas, spray holy water and bring about the giving of gifts. A precious jewel is depicted in the right corner, while a humble basket of turkeys sits on the cape of the Madonna. Nearby rests a basket with a goldfinch, an ancient symbol, which is a harbinger of good luck for newborn babies. The baby Jesus, just as the clasped hands that the Queen drinks out of, represents faith – the angels have sprinkled with holy water and he will soon make himself known to the world.<br><br>“For me the faith in religion becomes faith in painting and will defeat the giants." – Max Pellegrini, July 2015, in conversation with Curator Chip Tom

מקס פלגריני

אנדי וורהול - דיוקן עצמי בדראג - פולארויד - 4 1/4 x 3 3/8 אינץ'.

אנדי וורהול

אנדי וורהול - דיוקן עצמי - פולארויד, פולקולור - 4 1/2 x 3 3/8 אינץ'.

אנדי וורהול

In an abstracted image of St. Peter’s basilica in Rome, Pellegrini returns to religious narratives to express his “anti-ideological and anti-pauperist” impression of the church and its relationship with faith (Antonio Monda, “Interview with Max Pellegrini). In the lower half of the painting, the birth of Jesus is the central focus, while the life of the church is highlighted in the upper half. According to Pellegrini, he depicted the birth of Jesus in the style of a baroque 18th century Neapolitan nativity scene that can be interpreted “as a feast for the birth of faith.” This faith is conceived of as “the material support for the Popes’ power and of the Church’s glory,” represented in this painting by the Pope clutching the moon in his hand. <br> <br><br>- Partial text adapted from Max Pellegrini, July 2015, in conversation with Curator Chip Tom

מקס פלגריני

תמונות מראה של דמות מוסווית כוללות גבר חשוף חזה ומזוקן, שהוא כמעט ילדותי במעמדו היחסי. החיבוק שלהם משקף את זה של פיטה של מיכלאנג'לו, ואת התיאורים דומים רבים של ישו והמדונה. גוון כהה של כחול מטיל צל על הקומפוזיציה, ללא ספק אינדיקטור זמני, אבל אולי התייחסות לתקופה הכחולה של פיקאסו גם כן, משפיע מרכזי על יצירותיו של פלגריני. לוחות הקיר שמאחורי הדמויות מתארים סצינות דתיות, ומזכירים לצופה קירות ויטראז' בכנסיות ובבתי תפילה. אור זורח מחלונות בעיר שמתחת, מואר גם על ידי ירח מלא שהגיע לשיאו מעל נוף הררי.

מקס פלגריני

From the late 1990’s to the early 2000’s, Pellegrini returned to his paintings in the Life of an Anarchist series, “reworked them, constructed them in ‘layers,’ corrected them, initiated series or returned to iconographies of his past works.” These paintings, which are dedicated to Pellegrini’s wife Roberta, depict a woman who is free and positive, and are part of a long line of works in which there is an absolute female protagonist. (Sara D’Alessandro, “Biography,” in Max Pellegrini, ed. Danilo Eccher, 2014). Pellegrini had his wife in mind for these paintings, since “she considers herself an integrated anarchist, a woman with no prejudice but not fanatical or destructive.”<br><br>- Partial text adapted from Max Pellegrini, July 2015, in conversation with Curator Chip Tom

מקס פלגריני

אנדי וורהול - Blackglama (ג'ודי גרלנד) - הדפס מסך - 38 x 38 אינץ'

אנדי וורהול

KAREL APPEL - ראש בסערה - שמן על בד - 10X14 1/4 אינץ'

כראל אפל