ג'ון מרין (1870-1953)

לאחר שהחל ללמוד אמנות בגיל 29, ג'ון מרין הקים את הסטודיו שלו בפריז, שם למד לשלב בין רעיונות הפוסט-אימפרסיוניסטים לבין המודרניזם המתפתח של תחילת המאה ה-20. בתמיכתם של הגלריסט הנודע אלפרד שטיגליץ והצלם אדוארד שטייכן, חזר מרין לארצות הברית, והביא עמו את סגנון הציור האירופי האוונגרדי אותו השריש בנוף הטבעי. סקר שנערך בשנת 1948 בקרב במאים, אוצרים ומבקרי אמנות בחר בג'ון מרין כצייר הגדול ביותר באמריקה.

מרין ערך טיולים שנתיים למיין, בהשראת החוף והנוף שלה. ברבים מציוריו של החוף, מרין לוכד את המחוספסות והנוקשה של חוף הים באמצעות משיכות מכחול שדוחפות את הציור לכיוון הפשטה מבלי להתמסר לחוסר ייצוג. במסגרת עבודות אלה, מרין מצליח לממש במלואו את רעיונו ש"האמן האמיתי חייב בהכרח ללכת מעת לעת לצורות הגדולות האלמנטריות - שמיים, ים, מישור הרים".