אלברטו GIACOMETTI (1901-1966)
אלברטו ג'קומטי נולד בשנת 1901 בכפר קטן בשווייץ ליד הגבול האיטלקי. אביו, ג'ובאני ג'קומטי, היה אמן ידוע שלימד את בנו הצעיר את יסודות הציור. בשנת 1919 עבר אלברטו לז'נבה כדי להמשיך את לימודיו, ובשנת 1922 נסע לפריז, שם התאמן אצל הפסל אנטואן בורדל, מקורבו של אוגוסט רודן. ג'קומטי זכה לשבחים רבים כפסל סוריאליסטי בולט, אם כי המשיך להקדיש זמן לציור ולרישום. הוא חי בז'נבה במהלך מלחמת העולם השנייה, אך חזר לפריז בשנת 1945, שם נשאר עד מותו בשנת 1966. ג'קומטי, שזכה בפרסים רבים במהלך חייו, בהם פרס קרנגי ב-1961, הגרנד פרי בביאנלה בוונציה ב-1962 ופרס גוגנהיים לציור ב-1964, נחשב כיום לאחד האמנים יוצאי הדופן והמעוררים ביותר של אמצע המאה ה-20.
עבודתו של ג'קומטי היא נרחבת ומכסה מדיות רבות ושונות. מבחינה סגנונית, הוא הושפע מהסוריאליזם של ז'ואן מירו ומקס ארנסט, מהקוביזם של פבלו פיקאסו ומהריאליזם המעוות של בלתוס. הוא ידוע בעיקר בזכות פסלי הברונזה שלו של דמויות אנושיות מוארכות. בפסלים אלה, ג'יקומטי האריך את הצורה האנושית עד שנותר עם צל של הגוף המקורי. נדמה שפסלים אלה מעבירים פרשנות פסיכולוגית על יחסם של בני האדם לסביבתם: בני האדם מתפוררים לרסיסים בלבד מול כוחות שאינם בשליטתם. פסליו של ג'קומטי מדברים על סוג של שחיתות רוחנית של העת המודרנית.
גם עבודות במדיות אחרות מתמקדות בדמות האנושית בהקשרים שונים. בציוריו הוא מתאר לעתים קרובות דמויות המגיחות מתוך ים של קווים ישרים ומתפתלים. חיבור שורות זה, לעתים קרובות בדיו שחורה או כחולה, ממשיך את הדיאלוג בין בני האדם לסביבתם. זה כאילו הדמות מגיחה מרקע של סימנים כאוטיים ועוינים שמעזים לנגח אותה. יחד עם זאת, הדמות שואבת את הווייתה מאותם מערבולות מאוד וזיגזגים מתנדנדים. הרקע והדמות הם חלק מאותו חומר קומפוזיציוני והיחסים בין שני ההיבטים של הציור מטושטשים. ג'קומטי חושף את היצירתיות האמנותית שלו ביצירות מורכבות מבחינה פסיכולוגית זו.