וסילי וסליביץ' KANDINSKY (1866-1944)
לאחר תערוכות אוונגרד מוצלחות, הוא ייסד את קבוצת מינכן המשפיעה Der Blaue Reiter ("הרוכב הכחול"; 1911-1914) והחל בציור מופשט לחלוטין. צורותיו התפתחו מנוזל ואורגני לגיאומטרי, ולבסוף, לפיקטוגרפי.
משפחתו הייתה עדינה, אמידה וחיבבה נסיעות; בעודו ילד הכיר את ונציה, רומא, פירנצה, הקווקז וחצי האי קרים. באודסה, שם התיישבו הוריו בשנת 1871, הוא השלים את לימודיו התיכוניים והפך למבצע חובב בפסנתר ובצ'לו. הוא גם הפך לצייר חובב, ומאוחר יותר נזכר, כמעין דחף ראשון להפשטה, באמונה מתבגרת שלכל צבע יש חיים מסתוריים משלו.
בשלב זה היה לקנדינסקי מוניטין בינלאומי כצייר. עם זאת, הוא תמיד התעניין בהוראה, תחילה כמרצה למשפטים וכלכלה מיד לאחר שקיבל את התואר האוניברסיטאי שלו, אחר כך כמאסטר בבית ספר לציור שארגן במינכן, ולאחרונה כפרופסור באוניברסיטת מוסקבה. נראה שהוא לא היסס, אם כן, כאשר בתחילת 1922 הוצעה לו משרת הוראה בוויימאר בבית הספר המפורסם כבר לבאוהאוס לאדריכלות ואמנות שימושית.
בתחילה תפקידיו היו מעט מרוחקים מפעילותו האישית, שכן הבאוהאוס לא עסק בהיווצרותם של "ציירים" במובן המסורתי של המילה. הוא הרצה על יסודות הצורה, נתן קורס בצבע וניהל את סדנת ציורי הקיר. רק ב-1925, כשבית הספר עבר מוויימאר לדסאו, הייתה לו כיתה בציור "חופשי", שאינו מיושם. עם זאת, למרות האופי השגרתי במקצת של עבודתו, נראה שהוא מצא את החיים בבאוהאוס מתגמלים ונעימים. האקלים היה של מחקר ואומנות בשילוב עם מידה מסוימת של פוריטניות אסתטית; זה היה קלאסי, להשתמש במונח באופן רופף למדי, בהשוואה לרומנטיקה החמה של ימיו לפני 1914 במינכן.
(אנציקלופדיה בריטניקה)