רוברטו (1 מאטה(1911-2002)

רוברטו מאטה מאטה, הידוע בדרך כלל בשם משפחתו, נולד בשנת 1911 בסנטיאגו, צ'ילה. הוא למד אדריכלות ועיצוב פנים בקולג' הישועי Sacre Coeur ובאוניברסיטה הקתולית של סנטיאגו לפני שעזב את צ'ילה כדי לטייל באירופה. במהלך תקופה זו הוא פגש מאורות אמנותיים משפיעים, בהם סלבדור דאלי, רנה מגריט ואנדרה ברטון. מערכות יחסים אלה הן שעזרו לטפח את התפתחותו האמנותית של מאטה ולחבר אותו לתנועה הסוריאליסטית. ב-1938 עבר מאטה מרישום לציור ועבר לניו יורק בהמשך אותה שנה בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה באירופה. תערוכת היחיד הראשונה שלו הייתה בגלריה ג'וליאן לוי בניו יורק בשנת 1940. הוא עזב את ניו יורק ב-1948 וחילק את זמנו בין אירופה לדרום אמריקה עד שנות ה-60. מאטה היה משתתף פעיל בתנועות חברתיות רבות במהלך שנות ה -60 וה -70, נושא המיוצג לעתים קרובות בעבודתו. לאורך הקריירה הארוכה שלו, מאטה הציג במוסדות אמנות מרכזיים ברחבי העולם, כולל המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ומוזיאון האמנות של בלאס בצ'ילה מולדתו, והוא זכור כיום כאמן מוביל של המאה ה-20.

חלק ניכר מעבודתו של מאטה עוסק בנוף בעל החזון של התת-מודע. בסדרת "inscape" שלו, האמן מנסה לייצג את הנפש האנושית בצורה חזותית. בהשראת כתביו הפסיכואנליטיים של פרויד, הוא העסיק את הבדים שלו בדים של מכונות חשמליות ודמויות מצוקה. עבודתו של מאטה מראה את השפעתו הברורה של חברו איב טנגוי, שעבודותיו מזכירות את האלגוריות של בוש וברויגל. מאטה הושפע באופן דומה מעבודתו של פיקאסו ממניעים חברתיים ופוליטיים. הקבלות חזקות בין הגרניקה של פיקאסו לצליבתו של מאטה מדגישות את הקשר הזה. מאטה היה אחד האמנים הראשונים ששילבו בעבודתו תערובת של צורות חיים אורגניות וקוסמיות, ושילבו ביומורפים עם סוריאליזם. בשנות ה-60 של המאה ה-20 חידש מאטה את סגנונו עם הוספת חימר לקנבסים שלו, והוסיף ממד חדש לדימויים המעוותים שלו. מאטה לא אהב להיחשב כאמן "לטינו-אמריקאי" במיוחד. סגנונו הייחודי איפשר לו להתייחס ישירות לנושאים חברתיים, פוליטיים ורוחניים בסגנון סוריאליסטי אלטרנטיבי לריאליזם חברתי.

גרפיקה

רוברטו מאטה
ל'אפרוב'
שמן על בד ציור
29 1/2 x 25 1/2 אינץ'.
בקשה לאמן