ג'ורג' קונדו נולד בקונקורד, ניו המפשייר, והמשיך ללמוד תורת האמנות והמוזיקה באוניברסיטת לואל. בתחילת שנות השמונים עבר האמן לניו יורק, שם שיתף פעולה עם חברי המפעל של אנדי וורהול, כגון ז'אן מישל בסקיאט וקית' הרינג, ומנהיגי דור הביט, ביניהם ויליאם ס. בורוז ואלן גינסברג. עבודותיו, בעיקר ציורים וכמה יצירות פיסוליות, שוכנות באוספים קבועים של מוזיאונים מרכזיים ברחבי העולם, כולל המוזיאון לאמנות מודרנית והגוגנהיים. קונדו זכה בפרס אחד האמנים העכשוויים המובילים בארצות הברית עם פרס אוסקר מטעם האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומכתבים בשנת 1999 ופרס פרנסיס ג'יי גרינברגר בשנת 2005. קונדו היה אפילו הנושא של סרט תיעודי שיצא בשנת 2000, "ציור קונדו" בבימויו של ג'ון מקנוטון.
ג'ורג' קונדו הוא חבר מוצהר ב"אמנות הקיטש", כת פוסטמודרניזם שטשטשה את ההבחנה בין קיטש לאמנות גבוהה בשנות השמונים. עם זאת, נראה שעבודתו גם מגרדת את פני השטח של הסוריאליזם והדאדאיזם, ומאפשרת מקום לפרשנויות מגוונות וקונוטציות רעיוניות. ציוריו משחקים לעתים קרובות בקלישאות גסות, מעוותים פרצופים לדיוקנאות שבורים בקוביסטיות שלעתים מזכירים את האסתטיקה של אנשים כמו קרול דנהאם. הוא ידוע בדיוקנאות האגרסיביים שלו של נשים, המבטלים כל תחושה של כניעה נשית. לעתים קרובות הוא משאיר את הרקעים לא מפותחים, כך שהדמויות שלו מופיעות ללא הקשר ומתרחבות אל תוך עולמו הפיזי של הצופה עצמו. האמן מתאר את שפתו האמנותית כ"תגובות טבעיות משלו, שילוב של רציונליות ולא רציונליות".
גרפיקה
למד
חדשות
ג'ורג' קונדו ניתוח שוק
קטלוגים
