מספר מרבי של פכשטיין(1881-1955)

הרמן מקס פכשטיין נולד ב-31 בדצמבר 1881 בצוויקאו, למשפחה ממעמד הפועלים שבראשה עמד אביו, בעל מלאכה במפעל טקסטיל. הוא נמשך לאמנות בגיל צעיר, ולמד כצייר דקורטיבי בין השנים 1896 ל-1900 לפני שנרשם לבית הספר לאמנויות שימושיות בדרזדן, ומשנת 1902 למד אצל אוטו גוסמן באקדמיה המלכותית לאמנויות יפות. הבסיס האקדמי שלו - ייחודי בקרב עמיתיו לעתיד - הניח בסיס איתן לעבודה הנועזת והאקספרסיבית שתבוא בעקבותיה.

בשנת 1906 הזמין אריך הקל את פכשטיין להצטרף לקולקטיב האקספרסיוניסטי החלוצי Die Brücke, והוא הפך במהרה לאחד החברים הפעילים ביותר בו. חשיפה לגילופי עץ אתנוגרפיים בדרזדן בשנת 1905 דרבנה את חיתוכי העץ הראשונים שלו, ומסעותיו לאיטליה (1907) ולפריז (1908) - שם התיידד עם הפוביסט קיס ואן דונגן - הרחיבו את פלטת הצבעים שלו ואת תעוזה הקומפוזיטיבית שלו. לאחר שעבר לברלין בשנת 1908, הוא שותף להקים את "הפרישה החדשה" בשנת 1910, כיהן כיו"ר שלה וזכה לשבחים על הדפסים צבעוניים עשירים בהשראת ואן גוך, מאטיס והפוב.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, חייו הנודדים של פכשטיין לקחו אותו ממעצר ביפן לשירות בחזית המערבית בשנת 1916. לאחר המהפכה, הוא הצטרף לקבוצות אמנות סוציאליסטיות רדיקליות - ה-Arbeitsrat für Kunst וקבוצת נובמבר - לפני שקיבל משרת פרופסורה באקדמיה של ברלין בשנת 1922, שם השפיע על דור חדש של מודרניסטים.

עלייתו של המשטר הנאצי בשנת 1933 סימנה פרק אפל: נאסר על פכשטיין להציג, פוטר מתפקידו כמרצה, וסומן כאמן "מנוון", כאשר 326 ציורים הוסרו ממוזיאונים גרמניים ושישה עשר הוצגו בתערוכה הידועה לשמצה בשנת 1937, "אנטרטטה קונסט". הוא בילה את שנות המלחמה בפומרניה הכפרית, רק כדי לחזור לתפקידו בשנת 1945 ומאוחר יותר זכה בפרסים רבים לפני מותו במערב ברלין ב-29 ביוני 1955.

במהלך הקריירה שלו, פכשטיין יצר כ-421 ליטוגרפיות, 315 חיתוכי עץ וחיתוכי לינולאום, ו-165 הדפסי אינטליו, לצד מאות ציורים, ובכך ביססו את המוניטין שלו כאמן האקספרסיוניזם הגרמני וכדמות מרכזית באמנות המאה ה-20.