אדוארד MANET (1832-1883)

אדואר מאנה, שנולד בפריז ב-1832 למשפחה עשירה, גילה הבטחה בציור ובקריקטורה מגיל צעיר. לאחר שנמנע ממנו פעמיים להתקבל למכללה הימית היוקרתית של צרפת, הוא נרשם בשנת 1850 לסטודיו של האמן האקדמי תומאס קוטור. בזמן שהעתיק ציורים בלובר, מאנה נמשך לעבודת המכחול הנועזת של הצייר הספרדי דייגו ולאסקז. עד מהרה הוא אימץ צורת ציור חופשית שהתנגדה למשטחים המלוטשים הנערצים על ידי אמנים אקדמאים. במקום לבנות בהדרגה קומפוזיציה עם שכבות של פיגמנטים מעורבבים וזיגוגים שקופים, מאנה בחרה ומרחה כתמי צבע זה לצד זה, מההתחלה, לאפקט הסופי שלהם.
מאנה יצא לקריירה אמנותית משלו בשנת 1856. זמן קצר לאחר מכן, ההתמקדות שלו בנושאים מודרניים – סצנות רחוב, חיי ברים וגרסאות אחוריות של אייקונים מפורסמים של אמנות – יחד עם הטיפול הלא קונבנציונלי שלו בצבע, עוררו באופן קבוע את זעמם של המבקרים. אולימפיה, ציור של חצרן עירום שמעסיק בכנות את הצופה בפרודיה על ונוס הקלאסית, עורר שערורייה שאין דומה לה כשהוצג בסלון 1865. הסערה הפכה את מאנה למנהיג בפועל של האוונגרד.
סגנונו הנועז של מאנה, הנושא העכשווי ונחישותו לקרוא תיגר על מודלים אקדמיים מושרשים השפיעו על אמנים צעירים יותר שזכו לכינוי "האימפרסיוניסטים". גם מאנה למד מהם, הבהיר את פלטת הצבעים שלו והשתמש במברשת חופשית עוד יותר. אבל הוא לא היה שותף לספונטניות של האימפרסיוניסטים; המיידיות המרשימה של עבודותיו הגדולות ביותר של מאנה נבעה מתהליך מכוון שכלל רישום, מודלים וציור בסטודיו. עדיין נחוש בדעתו להטביע את חותמו בסלון הרשמי, הוא דחה את האפשרות הרדיקלית יותר להציג עם האימפרסיוניסטים.
מאנה המשיך לייצר ציורים חידתיים ומלאי המצאה על החיים העירוניים עד מותו בשנת 1883. הוא אמנם צבר מוניטין של חדשן רב השפעה, אך רק לאחר מותו הוא הוכר כאבי האמנות המודרנית.