יוסף אלברס: לב הציור

"קל לדעת כי יהלומים יקרים, טוב לדעת כי אבני אודם יש עומק, אבל יותר לראות כי חלוקי נחל הם נס." – יוסף אלברס

מצגת מיוחדת זו של יצירות של יוזף אלברס צוללת לתוך חקירתו של צבע דרך מבנה הכיכר. המצגת מכניסה לפרספקטיבה אלברס דגש על קריאת צבע וכיצד לקרוא ציורים.

יוזף אלברס היה מחלוצי האמנות המודרנית, והוביל את הדרך הן עם גוף עבודתו האמנותי והן עם תורתו המשפיעה במהלך תקופתו בבאוהאוס, מכללת ההר השחור ואוניברסיטת ייל. אלברס, יליד גרמניה, היגר לארה"ב לאחר סגירת הבאוהאוס, מוקד האמנות והחשיבה המודרניסטית – סיבות שכפו את הפסקתו בגרמניה של שנות ה-30.

אלברס ואשתו אני, בעצמה חלוצה באמנות הטקסטיל המודרנית, היו לוקחים את מה שלמדו ולימדו בבאוהאוס להקמת מכללת ההר השחור. המכללה האגדית קידמה רעיונות חדשים של אמנות, למידה והוראה ונספרה בין חברי הסגל והסטודנטים שלה רות אסאווה, רוברט מאמוול, סיי טוומבלי, רוברט ראושנברג, מרס קנינגהם, ג'ון קייג ', ואיליין ווילם דה קונינג.

במכללת בלאק מאונטיין, כשנשאל על ידי סטודנט מה הוא ילמד, אלברס ענה, "לפקוח עיניים". אותו עיקרון לבחון ולדמיין מחדש את דרכי המבט ניתן ליישם על סדרת הציורים המפורסמת ביותר שלו "מחווה לכיכר". למרות שהייתה לו תפיסה קלושה של אנגלית, באמצעות מחווה וביצועים, אלברס יכול היה לתקשר עם תלמידיו כדי לגשת לציור ולאמנות בדרכים חדשות, עם פרספקטיבות חדשות. התהליך היה חשוב לא פחות מהמוצר הסופי.

כך גם סגנון ההוראה שלו חל על תהליך הציור שלו. זה יכול להיות קל לפטר סדרת אלברס של ציורים "מחווה לכיכר" כמו מינימליזם או הפשטה פשוטה. אבל הציורים האלה מבקשים יותר מהצופה, לשקול את היחסים של צבע וצורה. שימו לב שהריבועים אינם ממורכזים בצורה מושלמת אך משוקללים לתחתית. איך זה משנה את מערכת היחסים של הריבועים אחד לשני? לקיר? לצופה?

שים לב למערכת היחסים של צבע להציב אחד ליד השני. האם זה מגביר את הצבע שלצידו? האם זה גורם לצבע לסגת לרקע או לקפוץ קדימה? חשוב לציין כי Albers לעתים רחוקות צבעים מעורבים, להסתמך על הגוון הטהור מן הצינור, הוא היה משווה את אותו גוון מחברות שונות ואת החלק האחורי של לוחות הבונים החופשיים שלו מעידים על ההערות של צבע שהוא היה עושה. עבור אלברס, ציור הוא על תורת היחסות – היחסים של צבע, צורה, אובייקט, וצופה. בדים אלה הם חגיגה של אותה תורת היחסות, של התפיסה עצמה, המגיעה מעבר לתרגילים לסימפוניות מאוזנות באמצעות אוצר המילים החיוני של הציור בלבד. במובן מסוים, הם צופים את הרעיון של מוסיקה מינימליסטית – וריאציות על הדפוסים החיוניים והבסיסיים ביותר כדי ליצור יצירות בשכבות עשירות.

הבה נכניס בחשבון את השינוי המהיר שחל בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה, שרובו נבע מאלברס ותורתו. אמנים כבר לא הרגישו מחויבים לצייר באופן סמלי. האקספרסיוניזם המופשט הפך לסגנון הדומיננטי. התוצאה הסופית הייתה חשובה פחות ופחות כמו התהליך להגיע לתוצאה זו. ניסויי החומריות הגיעו לגבהים חדשים. אלברס השתמש קודם לכן בזכוכית ובמתכת שהושלכו כדי ליצור אמנות (ובהוראתו) הד למה שרוברט ראושנברג, סטודנט במכללת בלאק מאונטיין, ישיג מאוחר יותר עם הקומבינות שלו. ולא רק יוסף דחף את החומריות. לא פחות חשוב היה אני אלברס והגישה האדריכלית שלה לטקסטיל.

בעולם שמציף את התפיסות החזותיות שלנו, אלברס משנה את דרכי הראייה הרגילות שלנו. אנו מקבלים רגעים של הפוגה שהם בכל זאת מורכבים, קסם שנוצר רק מאבני הבניין של הציורים. מעבר לקנבס שלו, אלברס פיתח פדגוגיה להוראת האמנות, כזו שעדיין משפיעה על הכשרת אמנים כיום. השפעתו גולשת קדימה דרך ציוריו ותורתו.

"ניגודיות סימולטנית היא לא רק תופעה אופטית מוזרה – היא לב הציור." – יוסף אלברס