ציורים של דורותי הוד

ציוריה הייחודיים והטעונים רגשית של דורותי הוד עומדים כציון דרך באמנות שלאחר המלחמה, גשר משמעותי בין הסוריאליזם הלטינו-אמריקאי והאירופי לבין ההפשטה הניו-יורקית. כף רגלה כנראה מעולם לא דרכה בבר הצלילה סידר טברנה בגריניץ' וילג', שם התפתחה המיתולוגיה היקרה מהוויכוחים הקשים, הנשלטים על ידי גברים ובעלי שני אגרופים, והלילה שבו ג'קסון פולוק, בקהות חושים שיכורה, תלש את דלת השירותים מציריה והשליך אותה על פני החדר לעבר פרנץ קליין. במקום זאת, הדרך שלה הייתה שלה, עם החופש לחשוב, לצייר ולצייר כרצונה. מ-1941 עד 1962 עבר הוד למוקד אחר: השילוב התרבותי, הפוליטי והאמנותי העשיר של מקסיקו עם פעילות יצירתית אינטנסיבית. בין חבריה היו הסוריאליסטים רמדיוס וארו וליאונורה קרינגטון, רופינו טמאיו וחוסה קלמנטה אורוזקו, איתם פיתחה ידידות עמוקה.

ציורי התערוכה מגיעים מתקופה שבה הוד חזר לטקסס ולקח על עצמו רעיונות גדולים: גודלו של היקום, מורכבותה של הנפש עם הכמיהה לקיום רוחני. היא עיצבה נרטיב שחושף את עצמו ללא הרף באמצעות שליטה מישושית בצבע, מוברש או מוזג, שרוחבו כמעט ואין לו אח ורע בתולדות האמנות של המאה העשרים שלאחר המלחמה. עבודתה בצבע בוחנת את ההבנה המרחבית הייחודית שלה ואת המצפן הפנימי שלה, ומעבירה מרחבים אנרגטיים עצומים המנוקדים בהפסקות מסחררות של צורות אטומות ומוגדרות בחדות לצד רצועות של צבע שופע ומעורר. אלה הן העבודות המכוננות של יצירתה של הוד שיבטיחו את מקומה בפנתיאון האמנים הגדולים של אמריקה שלאחר המלחמה.